רבים נוהגים לקרוא בליל 'שביעי של פסח' ברוב־עם את 'שירת הים', השיר שאמרו בני ישראל כשיצאו מים סוף וניצלו מהמצרים שרדפו אחריהם.
סיפר על כך ר' פנחס בומז'ה מרחובות: "בתש"ח (1948) למדתי בישיבת 'חברון' שבירושלים. עקב המצור על העיר לא יכולתי לשוב לחג הפסח לבית הורי שברחובות. מסיבה זו זכיתי אותה שנה מיוחדת להיות ב'שירת הים' אצל הרב חרל"פ, רבה של שכונת 'שערי חסד'. באמצע 'שירת הים' נכנסה קבוצת לוחמי הפלמ"ח לבית הרב חרל"פ, נעליהם ברגליהם ורוביהם בידיהם, כשהם בדרכם לכיבוש שכונת 'קטמון'. הם באו להתברך מהרב חרל"פ, ולהתחזק מכוח 'שירת הים' ומכוח שירת הציבור הגדול שהשתתף.
ואז התרחש בבית הרב ריקוד של אחדות, שמחה ודבקות, שלעולם לא אשכח. רקדו שם כתף אל כתף בני הישוב הישן עם החדש. רקדו שם שכם אל שכם תלמידי חכמים מופלגים עם לוחמים נועזים. רקדו שם פנים מול פנים מגבעות ושטריימלים עם גני רובים וכובעי גרב.
מכוחה של האחדות הזו נכבשה שכונת 'קטמון' בשביעי של פסח אותה שנה".
(ע"פ ספר 'שירת הי"ם' עמ' 492)