הרב יהודה לייב הכהן מימון עלה לראשונה לירושלים באייר תרס"ח (ראו עליו בהרחבה לעיל י"ח באייר). על אווירת הקודש הירושלמית סביב המקומות הקדושים באותם ימים ניתן לקרוא בתאור שכתב הרב מימון לאחיו בכ"ג באייר תרס"ח: "זה כשבוע תמים שהנני בעיר־הקדושה ירושלים, ומה אומר לך אחי? ירושלים היא באמת תל תלפיות, וזו העיר שחוברה לה יחדיו כל מה שהלב חפץ להבין, העין לראות והאוזן לשמוע. אם אבוא לכתוב לך בפרוטרוט מכל מה שראיתי פה בירושלים ואת ההשפעה הרוחנית שהשפיעה עלי העיר יחד עם כל אשר בה, אז אדמה, כי גם עשרה גליונות לא יספיקו לזה…
בליל שבת־קודש התפללתי בבית־המדרש אחד סמוך להמלון שלי, ובבוקר שלחו מנהלי הכולל 'וואלין ובסרביא' לבקשני לבוא להתפלל בבית מדרשם, שהוא בית מדרש החסידים. הלכתי לשם והתפללתי תפילת שחרית, ואחרי קריאת התורה הלכתי להתפלל תפילת מוסף אצל הכותל המערבי. ומה נהדר וגם נורא היה החזון שם? גם עליתי שמה לדוכן, אצל שארית מחמדנו – ויהי רצון שברכותי תתמאלנה!".
('אגרות הרב מימון' כרך א אגרת צ [כ"ג אייר תרס"ח], עמ' 111-112)