ביתר היתה עיר יהודית מדרום־מערב לירושלים, שמלאה תפקיד חשוב במרד בר־כוכבא והייתה מבצרו ומעוזו האחרון. כיבוש העיר ביתר על ידי הרומאים התרחש לפי המקובל בתשעה באב ג'תתצ"ג, 65 שנה לאחר חורבן המקדש השני (135 לספה"נ). הכיבוש והטבח בתושבי העיר סימן למעשה את סוף המרד וחורבן העצמאות היהודית בארץ ישראל עד קום מדינת ישראל בשנת ה'תש"ח (1948 לספה"נ).
בתלמוד בבלי מצוין כי חכמי יבנה הוסיפו בברכת המזון את ברכת "הטוב והמטיב" כאשר התאפשרה הבאת הרוגי ביתר לקבורה, לאחר שבתחילה נמנע הדבר על ידי הרומאים.