בערב ט' באב אחרי תפילת מנחה סועדים תבשיל אורז ועדשים לסימן אבל. אחרי הסעודה טובל כל אחד ביצה בצלחת אפר המוכנה על המפה ואוכל אותה, ולאחר מכן טובל קצה אצבעו באפר ומעבירו על מצחו מן הרקה האחת אל השניה.
בבית הכנסת בחושך מספר החזן לקהל את אגדות החורבן.
בכל בית מפרישים סכום כסף לעניים ושמים אותו תחת לכרית. לזכר החורבן שמים גם לבנה גסה או חילוקי אבנים תחת הכרית. בבוקר אוסף האב את כל המטבעות ולוקח אותם לבית הכנסת לחלקם לעניים ולהשתתף גם בקניית "קורבן". בזמן התפילה עוברים עניי העיר מאחד לשני וזוכים במטבעות שהיו תחת הכרים.
השמש מכריז על תרומות ל"קורבן" בהם משתתף כל אחד ואפילו העניים, בכסף זה קונים שה או כבש, ושומרים אותו עד שחיטתו בשעת המנחה בחצר בית הכנסת. מנהג זה נחשב כפרה לציבור ונקרא בפי העם "קורבן" בהיותו זכר לקורבנות שנהגו בבית המקדש. בזמן השחיטה סומכים האנשים והילדים את ידיהם על "ראש הקורבן" לכפרת הציבור בדומה למנהג "כפרות" הנעשה בקהילות רבות בערב יום הכיפורים.