במגילת תענית מצויין ט"ו באב כ"זמן עצי הכהנים" שאין להספיד בו. ביום זה בכל שנה ושנה סיימו את כריתת העצים עבור אש התמיד שדלקה בבית המקדש על המזבח. סיום איסוף העצים היה מלווה בשמחה גדולה על הזכות של השלמת המצווה, ועל כך שמכאן והלאה ניתן להקדיש יותר זמן ללימוד תורה (ע"פ תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכא, ב; ורשב"ם ורבנו גרשום, שם). בתלמוד בבלי סוף מסכת תענית מובאים דברי רב מנשיא: "וקרו ליה יום תבר מגל", כלומר – יום שבירת הקרדום, ביטוי המציין את חגיגת הפסקת כריתת העצים למערכה (ע"פ ספר הערוך, רש"י ועוד).