עִם גידול האוכלוסיה היהודית בארץ גדל מיום ליום מספר המתפללים והמבקרים ליד הכותל המערבי, כאשר רבים מהם עולים חדשים, חלוצים ובני נוער שאינם שומרי תומ"צ. לקראת 'הימים הנוראים' וחגי תשרי נוצר צורך לרענן את הנהלים לשמירה על קדושת המקום. גם מושל המחוז בקש מהרבנים הראשיים שיעשו זאת בתור "באי־הכוח הדתיים הרשמיים של היהודים במה שנוגע לכותל", למען שמירת הסדר במקום (בעיקר מפני שחשש להתנגדויות הערבים למעשים בעלי אופי לאומי ליד הכותל…).
בח' באלול תש"ג (1943 לסה"נ) פורסמה "הודעה לקהל" מטעם הרבנים הראשיים לישראל, הרב הרצוג והרב עוזיאל. בין השאר נכתב בה כי "אסור בהחלט לשיר ברחבת הכותל המערבי, שום שיר שאיננו מעצם סדר התפילה הנהוג בישראל"; "הקהל נדרש בכלל לשמור בחרדת קודש על מורא המקום, לא להפריע את השראת המתפללים, על ידי הקלת ראש ועל ידי איזו עבירה שהיא נגד 'תקנות כותל המערבי' כפי שנקבעו ב'דבר המלך'"; "הרב יצחק אורנשטיין [רב הכותל] הוא בא כוחנו המוסמך על יד הכותל המערבי כלפי צבור המתפללים והמבקרים, וכלפי כל האורחים הרשמיים ובלתי רשמיים המבקרים ליד הכותל, ורק אליו יש לפנות בכל הענינים המסודרים שבמקום".
מזכיר הרבנות הראשית שלח העתק של ההודעה הנ"ל לארגון בית"ר, שנעריו הרבו לפקוד את הכותל המערבי במהלך הימים הנוראים (לעתים תוך כדי אווירת הפגנתיות, שירת "התקווה" וכד', והתנהגויות בלתי הולמות לקדושת המקום), ובקש: "לתת לזה את הפרסום המתאים בין חבריכם בכל הסניפים שלכם בארץ".
{תצלום ההודעה והמכתבים בארכיון ז'בוטינסקי, תיק ג6- 7_3}