הרבי מלאובאויטש, מנהיג תנועת חב"ד העולמית, כתב בכ"ה באלול תשכ"ט לסופר אורי צבי גרינברג (אצ"ג), שאיננו יכול להתאפק מלהגיב במילים ספורות על המתרחש לאחרונה בארץ ישראל, לאור העובדה שמעלימים עין מפירוש הבלעדי של המאורעות המתרחשים, והסביר: "כוונתי בזה להרעש שהקימו עתה עם הצתת השריפה על ידי אינו־יהודי במקום שאינם־יהודים מחשבים אותו מן המקודשים שלהם (ראו לעיל ז' באלול). שלכאורה אינו מובן כלל – למה קרה זה דוקא בשבועות שקרה, ובכלל מהו 'התכלית' כיון שתיכף ומיד נמצא מצית האש והוברר שאינו יהודי וכו' אבל מי שאינו מתעלם מכיוון הזמנים תיכף ומיד יסכים שיש בזה אות ומופת! שהרי כשהתחיל הרעש בנוגע למקום המקודש ליהודים, להבדיל [ממוסלמים], הוא כותל המערבי שריד בית תפארתנו ומקדשנו, לרגלי השקלא־וטריא בזה אם זהו מקום קדוש או… אתר הסתורי, ועד כדי כך שמנעו בעד יהודים להתפלל בחלק ממנו וכו', ודעת הטועים להחליט עליו כאתר היסתורי התחילה מתפשטת וגוברת, [אז] בא אינו־יהודי והצית אש במקום הנ"ל, המקודש אצל האינם־יהודים, וראה זה פלא – תיכף ומיד הוחלט שאין זה אתר היסתורי, וביתר שאת אלה שהרעישו לקפח קדושת הכותל המערבי – קפצו בראש להגן על הנ"ל, לגנות מעשה ההצתה ולהכריז שבודאי ובפשטות – ליהודים אי אפשר שיהיה להם חלק בחילול קדשים שכזה וכו' וכו'". הרבי מלאובאוויטש סיים מכתבו באומרו כי מאורע ההצתה הוא סוג של 'דפיקה בדלת' שהקב"ה כביכול דופק על דלתות הלב של כל אחד ואחת מישראל, ובודאי גם לב הטועים עשוי להתעורר מכך ואף תינוקות שנשבו ואינם יודעים ערך קדושת הכותל יכולים לשוב בתשובה עילאה. (מתוך אגרות קודש, כרך כו, ט'תשמא)