קבוצה גדולה של 'תמהונים' – בלשון המעטה – חניכי מוסדות של אחת החסידויות הגיעו במהלך הלילה לכותל וממש 'עברו את הגבול' בהתנהגותם. הרב גץ כתב כך ביומנו בצער רב.
למחרת התקיימה ישיבה של הרב גץ עם מנכ"ל משרד הכותל ועם מפקד בסיס השריון, במהלכה הופעל לחץ כבד על הרב כדי לשנות ההנחיות, ולאפשר במהלך הטקסים הצבאיים בכותל יותר דגלול, ניגונים, תליית סיסמאות וסמלים וכו'. הרב גץ אמר להם שבעצם כולנו מאותו צד של המתרס – רוצים בכבודו של המקום הקדוש. הוא הסביר שכל מאבקיו ונתינת ההנחיות ה'נוקשות' נועדו לשמור על צביונו של הכותל. "מה תגיד אמא בוכיה על בנה החולה אנוש, בשומעה (תוך כדי התייחדותה בדמעות ובתפילה) מנגינות ותזמורת? הכותל הוא בראש ובראשונה מקום תפילה. דברים אחרים יורשו בתנאי יסודי – שלא תהיינה הפרעות להיות הכותל כך". המנכ"ל עמד לצידו של הרב גץ בדברים הללו.
אחר הצהרים הנפיק הרב גץ אישורים לעריכת טקסים ברחבת הכותל, ל"כנס חניכי עלית הנוער" שיתקיים בערב יום ירושלים, ול"נשות הדסה" שתקיימנה טקס בחודש אלול, וזאת בתנאי שישמרו על הגבלות הידועות, דהיינו בלי פריטה על כלי נגינה, ללא מקהלת נשים וכו'.
[יומן הרב גץ]
ז' בניסן תשמ"ב (31.3.1982) –
