כארבעת אלפים איש השתתפו בתפילה מיוחדת שנקבעה לרגל יום ב' השני של תעניות בה"ב (הנוהגות אחרי סוכות ופסח). מנינים רבים ממגוון עדות התאספו לומר סליחות, כל עדה בנוסח שלה, ולאחר מכן נאספו כולם כאיש אחד לתפילה המיוחדת ולאמירת פסוקים מעניני דיומא בציבור.
בתוך ההתרגשות הרבה הדהדו – לראשונה – קולות התקיעות והתרועות מהחצוצרות החדשות שהזמין הרב גץ, אשר הוכנו ממקשה אחת של כסף טהור, בפיקוח ובהתייעצות עם גדולי תורה וחסידות. קולות החצוצרות הרעידו את הלבבות ועוררו את הציבור לתשובה. הרב גץ הקפיד שהתוקעים בחצוצרות יהיו רק אנשים הנמצאים בתענית, לפי פסק הרמב"ם שכורך את התקיעה בחצוצרות בעת צרה עם התענית. "את תאור המאורע ביומן סיים הרב גץ בתפילה: "יהי רצון, שהשם יתברך ברחמיו המרובים יאזין לתפילותינו, ויגאלנו גאולת עולם, ויחזיר את העבודה לבית מקדשו שייבנה, ושם נעבוד אותו ביראה, וכשנים קדמוניות, אמן".
*כעבור שלושה ימים ביקש צלם פלוני מהרב גץ לצלם את החצוצרות כדי לפרסם אותן בעתונות. הדבר חרה מאוד לרב: "סרבתי בכל תוקף. הרבה מרץ השקעתי כדי להכין את החצוצרות לא לשם פרסום זול, אלא למטרה הנשגבה לעורר רחמים על כנסת ישראל בשעות הרות גורל אלו, ולכן הצניעות יאה לכל הענין, שלא יתפרש הדבר כתעלומה זולה וקלוקלת דוגמת ענינים אחרים…". [יומן הרב גץ – י"ב וט"ו באייר תש"ל].
י"ב באייר תש"ל (17.5.70) –
