עם שקיעת השמש, החלו עמך בית ישראל לנהור לכותל שכבר היה מוכן וערוך לקבלתם. בצאת הכוכבים נשמעו בלילי לחנים של קבוצות לעדותיהם אשר בקול נוגים מבכים את חורבן בית תפארתנו. מעגלים מעגלים במפלס התחתון, בתוך בית הכנסת ועד למדרגות, הצטופפו מסביב ל"בעל קורא" שקרא את מגילת "איכה". כשעה לאחר מכן, נהרו רבבות בזרם כביר לרחבת הכותל, בעיקר כדי לראות ולהיראות. אכן, הרחבה העליונה דמתה יותר ליום חג מאשר לאווירה הרגילה של ט' באב…
במוצאי הצום, לאחר שהרחבה התרוקנה מכעשרים אלף המבקרים שפקדו והתפללו ליד שריד בית מקדשנו במהלך היום, עדיין נשמעו קטעי שירת "דוד מלך ישראל חי וקיים" על-ידי קבוצה קטנה של בני נוער בית"רים מצרפת – שטרם עזבו את השטח. למרות השרב הכבד אשר שרר כל יום התענית, לא נמנע הקהל העצום מלעשות את דרכו לכותל.
[ע"פ יומן הרב גץ]
ט' באב תש"ל –
