הרב זאב ביליצקי הבחין באמצע תפילתו בסביבות 6:00 בבוקר, שקבוצת ערבים עורכת מדורה ברחבת הכותל, ושהם שורפים פתקאות של בקשות התחובות בסדקי אבני הכותל, אשר המבקרים היהודים נוהגים לתחוב בין האבנים לצורך בקשה ותפילה או לזכרון. הוא הזדעזע למראה עניו והתחיל לצעוק על הערבים, אך הם לעגו לו. הוא קרא בקול לשוטר התורן היושב בצריף שבכניסה, ואין עונה. ובנתיים המשיכו הנ"ל להוציא עוד פתקים מבין האבנים ולשים במדורה. ר' זאב הפסיק תפילתו וניגש לצריף השומר ומצא אותו ישן. הוא העיר אותו, ועד שהשוטר ניגש לרחבה הספיקו הערבים לברוח. שוטר זה לא הבין עברית, וגב' לאה ברגמן שהיתה אף היא ברחבה באותה שעה תרגמה לשוטר את דבריו של ר' זאב. השוטר קיבץ את הפתקאות השרופות ושטף במים את הרצפות החרוכות מן המדורה, וחזר אל הצריף. בנתיים חזרו הערבים, ושוב ברחו כשהשוטר נקרא שוב להגיע ע"י גב' ברגמן. אח"כ ניגש השוטר לתחנת המשטרה והגיש רפורט על הענין. [יומן הרב אורנשטין]
בתאריך: י"א בתמוז תרצ"ג (5.7.33) –
