רבי אברהם דנציג – ה'חיי אדם'
נולד תק"ח – נלב"ע ד' בתשרי תקפ"א
בספרו 'חכמת אדם' חלק שערי־צדק, שער משפטי־ארץ, פרק יא סעיפים ז-ח
כשרואה 'שערי רחמים' שבכותל המערבי, שנוסד על ידי דוד המלך, אומר: "טבעו בארץ שעריה" וכו', ואין להכנס למקום המקדש פנימה מעבר לכותל המערבי
כשיבוא סמוך ל'מקום המקדש' (=אזור הר הבית) עד שרואה מקומו, אז ישתחוה נגד מקום העזרה ומקונן במרירות הלב, ואומר כל הפסוק (ישעיה סד, י): "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה", וקורע (מועד קטן כו, א; שלחן ערוך אורח חיים, סימן תקסא סעיף ב)… וכשרואה שערי רחמים שהם בכותל מערבי, הוא הכותל שבנה דוד המלך עליו השלום[1], אומר (איכה ב, ט): "טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ [מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מה']" (ב"ח שם, ד"ה 'מצאתי בליקוטים')…
צריך שיזהר מאוד שלא יכנס ב'מקום המקדש', שכולנו טמאי מתים, והנכנס בטומאה חייב כרת, דאפילו למאן דאמר קדושת הארץ בטלה, אבל קדושת המקדש לא בטלה, ולכן כשהולך ל'מקום המקדש' צריך שיהא לו 'הר הבית' למזרח והוא יעמוד במערב פנים למזרח דהיינו למקדש[2].
