רבי ישראל מפירושא – ראש הישיבה לאשכנזים בירושלים
נלב"ע אחרי רפ"ה
מכתב מירושלים לר' אברהם מפירושא, בסביבות שנת ר"ע
מקור: כת"י באוצה"ס לאורנטיאנה בפירינצי, איטליה. נדפס ב'קבץ על יד', שנה ד תרמ"ח, עמ' 25.
שפתַי לא אכלה לקרוא לה' בחוזקה להיטיב לטובים ליראי ה' ולחושבי שמו, וכפי אפרוש לרום שמים נגד כותל מערבי, וכל אחד ואחד בשמו אזכיר, וגם הנשים היקרות אשר נדבו רוחן להקריב ביכורים (=לתרום מפרי ידיהן) בתוככי ירושלים יתברכו[1], ואם אשכחן תשכח ימיני, אם לא אעלה אחת לאחת על ראש תפילתי, למי ששיכן שמו בבית הזה…
מענין בית המקדש החרב, הוא כמו חצר גדול[ה], כמו כפר קטן, ויש בו כמה בתים חרבות ואילנות הרבה נמצאו בה. וראי'[תי] חדשים לבקרים באו אשר לא שערום אבותינו, ויש בו י"ב שערים, בכל שער מדליקין נרות, ובשער אחד עזרת נשים י"ב מעלות גבוה מהר הבית, ועזרת ישראל היתה גבוה[ה] מעזרת נשים ט"ו מעלות. ובכותל מזרח יש שער אחר (אצ"ל: אחד) שקוראין 'שער רחמים', ואמ'[רו] שהישמעאלים הרבה פעמים בקשו לפותחו ולא עלה לידם, ובקשו לסתמו באבנים מכל וכל ולא עלתה לידם, ועשו למטה בארץ בניין כדי לסתמו ולא בנו כי אם עד חציה, והוא סגור בשער של ברזל, היינו דלתות. ואין שום אדם נכנס, אה'[ה][2], מצד האיסור, ובלאו הכי הישמעאלים אינן מניחין להתקרב. ואומרים, בזמן שהיה המלך תוגר בכאן, היו יהודים עמו ונכנסו בתוכה – וכולם מתו. וה' יאריך ימיך אמן.
