המלכות הרומית או הפרסית (כנראה בימי אדריינוס) אסרה על היהודים למול בניהם, ולשמור שבת, וללמוד תורה, וגזרו שיעבדו עבודה זרה. הלך יהודה בן שמוע וחבריו אל אשה חכמה שכל גדולי רומי מתייעצים איתה, ונתנה להם עצה טובה – להפגין בלילה, ולצעוק בשווקים וברחובות כדי שישמעו השרים וירחמו עליהם. וכך עשו, עד שנתבשרו בכ"ח באדר שהתירו להם לקיים המצוות. וקבעו אותו יום ליום־טוב (מגילת תענית)
ציון היום בטל עם חורבן בית שני (בבלי ראש־השנה יח ע"ב)