ר' שמואל הורביץ, חסיד ברסלב ומצאצאי השל"ה הקדוש, היה מבאי הכותל הקבועים בשנות ה-20 של המאה ה-19. מתוך האוטוביוגרפיה שכתב בספרו "ימי שמואל" ניכר שהכותל המערבי היה אולי המקום המרכזי ביותר בעבודתו הרוחנית.
בין השאר תאר שם את הגעתו לכותל המערבי בימי בין המצרים החל מתענית י"ז בתמוז תרפ"ד (נדחה ליום א' י"ח בתמוז):
"בצהרים הלכנו לעשות 'תיקון חצות' אצל כותל המערבי, כמו המנהג בירושלים שבאים הרבה אנשים בימים ש'בין המצרים' לעשות תיקון חצות בחצי היום אצל כותל המערבי, וחולצין המנעלים ויושבים על הארץ ואומרים חצות שב'שערי ציון' והקינות שמובא שם, וכן 'תיקון שלוש משמרות' בִּבְכִי וּנְהִי, ובצִפיה לבנין ציון וירושלים. וכן אמרנו הנזכר לעיל בהתעוררות גדולה. ובפרט אנֹכי, שזו לי הפעם הראשונה להיותי בין המצרים בירושלים, ואצל כותל המערבי.
ואמרנו [ליד הכותל] גם את התפילה שב'ליקוטי תפילות' חלק שני סימן יג – התפילה שעל 'בין המצרים', וכן עוד תפילות כאלה, בבכיה רבה ובצפיה והשתוקקות וגעגועים בכלות הנפש לישועת ישראל ונחמת ציון וירושלים ובנין בית המקדש, וכך בילינו כמה שעות…
באלו הימים היינו משתתפים עצמנו ביותר בצרות ישראל – ובפרט שהיינו רואים גלות השכינה לעינינו, כי ציון מדבר היתה, ירושלים שממה, בית קדשנו ותפארתנו ערבים הולכים בו, ואנחנו עַם בני ישראל שפלים ונבזים מאוד בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, וכל המקודש מחברו יותר חרוּב מחברו – עד שממש היו מכירים בַּפַּנִים השינוי שנשתנה הפנים, וניכר בו יותר הכיסופין והשתוקקות עד כלות הנפש לישועת ישראל וירושלים, שתיבנה במהרה בימינו, אמן.".