החוק הטורקי והבריטי אסר בתוקף העמדת ספסלים ליד הכותל, אך בימי אלול ותשרי רבו המבקרים ליד הכותל, ביניהם זקנים ותשושים, ונוצר צורך קריטי במקומות ישיבה עבור המתפללים. לכן פנה הרב הראשי לישראל הראי"ה קוק במכתב בהול למושל ירושלים בכ"ו באלול תרפ"ב: "מבלי להכנס ברגע זה לעצם הדבר של הזכות הברורה של היהודים בכותל המערבי, אנו מוצאים להעיר את תשומת־לבו אל הקושי הגדול שיש להמתפללים היהודים אם לא יהיה להם מקום לשבת, בעיקר בימי החגים הבאים־עלינו־לטובה. כנהוג מעולם, מרבים הבאים להתפלל בימי ראש־השנה ויום־הכפורים וחג הסוכות, ביניהם זקנים ותשושי־כח שהדבר נוגע לנפשם לעמוד על רגליהם כל משך התפילה הארוכה של הימים הקדושים האלה.
אנו מבקשים אפוא ממע"כ שיאחז בכל האמצעים הדרושים לתת את האפשרות והרשות לשמשי המקום היהודים להעמיד ספסלים לפחות בימים האלה. היות והזמן דחוק אנו מחכים לתשובתו החביבה מיד".
(ארכיון המדינה, תיק הרבנות הראשית גל-3 / 57419)
{זקן על שרפרף ליד הכותל}