בכ"א בתמוז תר"פ (1920 לסה"נ), לרגל יום הכרזת מנויו של היהודי סיר הרברט סמואל ל"נציב עליון" על ארץ־ישראל מטעם הממשלה הבריטית, נערכה על ידי רבני וחכמי ישיבת 'עץ חיים' ותלמידי התלמוד־תורה, בהשתתפות רבנים ומנהלי המוסדות, "ברכה והודאה ותפילה מיוחדת אצל הכותל המערבי, לשלום הנציב ולשלום הארץ, לתקופתה החדשה בכלל, ולהרמת קרן תורתנו, עמנו, וארצנו בפרט".
אחרי אמירת תהלים בציבור ליד הכותל, אמר מנהל התלמוד־תורה הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי: "עמידת לומדי התורה כיום על יד הכותל המערבי ואבניו הקדושות והחזקות – מביעות את הד דבריו של נציבנו העליון (שדיבר בלונדון על מעלת עם ישראל ורוחו החזקה). אבני הסלע חזקות, ורוח ישראל חזק הוא גם מצור החלמיש. תפילתנו ותקותנו כי גם הגלים הסואנים כיום על קדושת ישראל מכל צד לא ינצחוהו. והמאורע של היום יצעידנו לאשרנו, וסוף יעודנו לבוא".
(ע"פ דיווח בעתונות התקופה)