במכתב מהרב הראשי לישראל הראי"ה קוק בי' באייר תרפ"ג אל רבה הראשי של צרפת הרב פרופ' ישראל לוי (ממקורבי הברון הנדיב רוטשילד), כדי להסדיר 'היתר המכירה' בקרקעות הברון בארץ לקראת שנת השמיטה, הוסיף הרב קוק:
"יחד עם מכתבי זה, מצאתי לנכון להציע לפני כבוד אדוני, אולי ימצא ישר לפניו לדבר עם כבוד הברון שליט"א על־דבר הצעה אחת יקרה לכל בני ישראל, אשר כבר עבדו בה גדולי עולמנו, וכמדומה שגם כבוד הברון שיחיה עסק בזה*, אלא שנדחו הדברים מסִבות שונות, ועתה נודע לי שקרוב הדבר שסרו המניעות, והדבר יוכל לצאת אל הפועל אם רק ימצאו האמצעים הדרושים.
תוכן הדבר הוא ענין העברת החצרות הסמוכות למקום המקדש והר־הבית לרשות ישראל. בטח יודע כבודו כמה עלבונות אנחנו סובלים מזה, שמקום קדשנו העליון מוקף הוא בסמטאות צרות וגרועות, מיושבות מערבים גסים ופראים. ועתה נודע שיש אפשרות לקנות בקנין חוקי את כל החצרות הנ"ל. מעריכים את המחיר כמדומה לערך מאת־אלף ושבעים־אלף לירה. כמובן שאין לחשוב כלל את ערך הכסף לעומת המטרה הקדושה הזאת והענינים הגדולים הקשורים בה, כמו לבנות על־ידי־זה בית־הכנסת אחת כללית ומפוארה בעד כלל האומה סמוך למקום מקדשנו, להיות לכח מרכזי של קדש ד' לישראל, ולעֵד לבנין בית־מקדשנו במהרה בימינו, בבֹא לציון גואל, כדבר ד' אשר נאמן, על־פי יסוד אמונתנו הקדושה.
אם ימצא הדרת כבוד־תורתו לנכון לדבר אודות זה עם כבוד הנדיב שליט"א, והדברים יעשו רושם בלבבו, אקוה שיכבדני בתשובתו הברורה על־דבר הענין הקדוש הזה, ואז נבֹא גם־כן בדברים בפירוט גמור ובצורה יותר רשמית בעזרת־השם".
*ד"ר דותן גורן במאמרו "מאמצי היהודים לקניית אחיזה בכותל המערבי ובסביבתו" (אריאל 181-180 עמ' 136-125) מזכיר כי כבר בשנת תרמ"ז-1887 כשביקר הברון בירושלים, הבחין בהזנחה סביב רחבת התפילה של הכותל וגמר אומר לרכוש את השטח ולהקדישו לקהילה היהודית. מימוש הרכישה דרש הערכת שווי הנכסים כדי לבצע עסקת חליפין על־פי כללי הווקף (האזור נחשב לחלק מ'הקדש אבו־מדין'), ולשם כך נעזר הברון רוטשילד באדריכל הגרמני קונרד שיק שהעריך את תכנית הרכישה בסכום עצום של 740,000 פרנק. רוטשילד פנה בתיווך נסים בכר למושל התורכי ראוף פחה והתחייב לשאת בהוצאות. הפחה נעתר לבקשתו ופנה לקושטא לקבל אישור, אך לפתע חזר בו. לימים, הסביר בכר שסיבת הדבר היתה איומים מצד הערבים כי רכישת השטח בידי יהודים תוביל לפרעות מצדם (בראיון לשבועון "הדאר" בשנת תרפ"ח). זאב וילנאי מציין סיבות נוספות למניעת העסקה (ירושלים – העיר העתיקה [א], מהד' חמישית תשל"א, עמ' 318-321).
(ע"פ אגרות חדשות מהראי"ה קוק, עמ' 8)