בה' באדר תשכ"ח (1968 לסה"נ) הגיש הראשון לציון והרב הראשי לישראל הרב יצחק נסים נייר עמדה לשרי הממשלה, בו סקר מנקודת המבט של הרבנות הראשית לישראל את מהלך האירועים בנוגע לפיתוח רחבת הכותל מאז מלחמת 'ששת הימים'. בין השאר כתב שם הרב נסים:
"במעמד חזרתנו אל הכותל – באותו יום גדול של שיחרור ירושלים, כ"ח באייר, שהרטיט לבבות כל בני האומה מקצה אל קצה – הכריז מר לוי אשכול, ראש ממשלת ישראל, שהמקומות הקדושים שחזרנו אליהם יהיו בפיקוח הרבנים הראשיים לישראל, ושהסדרים בהם ייקבעו על־ידם. הכותל סימל את שיא הנצחון, את התגשמות ערגת הדורות. כיאה לעניין, ביקשו הרבנים הראשיים מיד לטפל בסידור הכשרתו של המקום, הקימו ועדה מיוחדת, נוסחו תקנות והתוו תכניות.. ביקשתי מראש עיריית ירושלים להרחיב את השטח על ידי הריסת הבניינים הרעועים שמסביב, ושמחתי מאוד שהתחילו במלאכה. הדבר איפשר לרבבות עולי הרגל בחג השבועות להתרפק על אבני הכותל בתפילה ובהודייה..
לכותל המערבי – אף בחלקו הדרומי – יש חשיבות גם כאתר הסטורי, אך למעלה מכך לאין ערוך היותו מקום קדוש ונשגב באמונה הישראלית, ושום דבר לא יעמוד בפניה. אין ספק, שערמות העפר שנערמו משך הדורות, יש לסלקם ולגלות את ההוד של הכותל בגובהו. אנו מבינים שמשום חשיבותו של המקום, החפירה [הארכיאולוגית] צריכה להיעשות בזהירות רבה ובהשגחה של מומחים. אבל מכאן ועד הפיכת המקום לאתר ארכיאולוגי, שבעלי מקצוע שאין בפניהם אלא עבודת מחקרם וסקרנותם ההיסטורית, שהם יתוו את התכניות והם לבדם יהיו אחראים עליה ויעשו מה שחובת מקצועם מטילה עליהם – רחוקה הדרך. יש דרגות חשיבות.
איש אינו מזלזל בערך הרב של חישוף (=חשיפת) העבר, למצוא שרידים מימי אבותינו. אבל יש ערכים חשובים לאין ערוך מכך: הקדושה, היחס של העם והאמונה הישראלית אל הכותל, היא כה נשגבה, ששום דבר לא יעמוד בפניה".
("תזכיר לוועדת השרים למקומות הקדושים", "טורי ישורון" ניסן תשל"ב, עמ' 5)