בתגובה ל'דבר המלך במועצתו על הכותל המערבי', התכנסו חברי הרבנות־הראשית לדיון בבית הרב הראשי קוק והחליטו להביע הסתייגות מהאיסורים החדשים ולהעלות על הכתב את הערותיהם ודרישותיהם בעניין הכותל. בכ"ח במנחם־אב תרצ"א שלח הרב קוק מכתב בנושא אל הנציב העליון הבריטי בצרוף חתימת הראשל"צ הרב מאיר.
הרבנים מחו על כך שעדיין קיימת הפרעת מוסלמים לתפילה על ידי המואזין וטקסים הנעשים בכוונה צמוד לכותל, וכן העירו כי נחוץ להתקין תקנות שיחייבו את מבקרי הכותל לכבד את קדושת המקום והתפילה בו, כגון שלא לעמוד ברחבת הכותל בזמני התפילה בגלוי ראש או בחוסר־צניעות, שלא לעשן, לא להרשות ערבוב גברים ונשים בתפילה, ולא להרשות צלומים בזמני התפילה ובימי שבת ומועד. כמו כן ביקש הרב לסדר את ענין התאורה ברחבת התפילה, להרשות עריכת "הבדלה" במוצאי שבת וחג, ולהרשות לזקנים וחלשים לשבת בזמני התפילה בצידי הרחבה ולטעום דבר מה אחרי ימי צום.
(כותלנו, עמ' 192)