בא' באייר ב'תמ"ח כשבועיים אחרי יציאתם ממצרים ניתנה מצוות השבת כמתנה לישראל במקום שנקרא "מרה" (וכן מצוות פרה אדומה ודיני סנהדרין – ע"פ רש"י). ב"מרה" היה מקווה מים מר שאינו ראוי לשתיה ולא היה לעם ישראל מים לשתות – "וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה? וַיִּצְעַק אֶל ה', וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם – וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם" (שמות טו, כד-כה).
"ולרמז להם בזה מעלת וקדושת השבת העולה היא על כולנה… לקח מצות השבת מכל מצוות התורה ונתן לנו, וצוונו עליו במרה קודם בואו להר סיני. ואחר שקיימנו מצוה זו, טעמנו וראינו בנועם מצוה הזאת, כי טוב ה׳ במצוותיו, והכי נחמדים מזהב ופז רב ומתוקים מדבש… וטעימת טעם הלז טעמו כל ישראל בשבת הראשונה… לכן אחר שנתן לנו את השבת קרבנו לפני הר סיני וענו כולם פה אחד ואמרו ׳כל אשר דבר ה׳ נעשה׳, בגודל אהבה" ("סדורו של שבת" לר"ח טיאר).