בג' בכסלו תשל"א התקיים לראשונה מעמד 'ברכת הכהנים ההמונית' ליד הכותל, ומאז הפך מעמד זה לאחד האירועים המפורסמים המתקיימים פעמיים בשנה, בחוה"מ פסח וסוכות.
להלן בקצרה רקע לאירוע ייחודי זה:
בכ"ח בחשון תשל"א בא הרב מנחם מנדל גפנר עם תצלום כת"י עתיק המיוחס לרוקח זצ"ל (מגדולי הראשונים), ובו כתוב כי ישנה סגולה לקרב את הגאולה על ידי אמירת "ברכת כהנים" במעמד שלושמאות כהנים בהרהזיתים. לאור הספקות בעניני טהרה מחמת קברים שעל הר הזיתים, הציע הרב הנ"ל לרב הכותל הרב גץ לערוך את המעמד בכותל המערבי. הרב גץ סבר שבודאי זה לא יכול להזיק, ואדרבה 'ברוב עם הדרת מלך'. הנהלת הכותל נערכה לקיים את המעמד המיוחד תוך ימים ספורים – בג' בכסלו.
הרב גץ עדכן את הסדרנים להערך לכ-3000 איש, וכיון שהחל להתקרר ריכז הרב ריהוט ומחצלות באזור המקורה, למקרה שירד גשם חזק.
והנה למרות גשמי הזעף שירדו לפנות בוקר של היום המיועד, זרם קהל עצום אל רחבת הכותל החל משעות הבוקר המוקדמות, והשמיים הלכו והתבהרו. הרב גץ ריכז מספר ניכר של לוויים ותדרך אותם כיצד יטלו את ידי מאות הכהנים. בו בזמן התקשרו אל הרב גץ ממקומות שונים בארץ בבקשה לעכב את הברכה עד שגם הם יספיקו להגיע… מאזורים שונים בירושלים התקשרו בלי הרף כדי להתלונן על מיעוט כלי תחבורה של 'אגד' ועל תורים גדולים שנמשכים בדרכים אל הכותל.
מהרה התמלאה הרחבה בקהל שהרב גץ העריכו כרבבה וחצי (15,000). קריאת "שמע ישראל" אדירה הרעידה את הלבבות. בעל תפילה ריכז בקול רם את כל הקהל בתפילה אחת.
הרב גץ ציין כי כאשר החלה תפילת לחש והושלך הס מרשים על כל הרחבה הוא הרגיש "אחת מששים למה שהיה בהר סיני". והוסיף לתאר בשורות קצרות את תחושותיו באותו מעמד: "בהגיע זמן 'ברכת הכהנים', חשתי עין בעין בהתרגשות הכללית… מילה אחרי מילה הקראתי למשרתי ה', שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן, את ט"ו התיבות של הברכה; בזכרי זאת גם כעת, אני כותב ועיני זולגות דמעות. הרגשה מופלאה של נעילת יום הכפורים, ואף 'מעמד' בהר הבית, אפפה את כולנו. בטוחני שכזאת לא היתה מימי אבות אבותינו עת הצטופפו בבית מקדשנו. כל עדות ישראל לשבטיהן, ולארץ מוצאיהן, עמדו והתייצבו כאיש אחד מול השכינה ששרתה על ידי הכהנים, ומאחריהם על הכותל, שממנו לא זזה מעולם".
[יומן הרב גץ, כ"ח בחשון-ג' בכסלו תשל"א]
ג' בכסלו תשל"א (1.12.70) –
