ינאי המלך (אלכסנדר) היה ממלכי בית חשמונאי, אך בהשפעת המסית אלעזר בן פועירא נזרקה בו מינות ונהפך לצדוקי, הרג את חכמי ישראל, והושיב צדוקים בסנהדרין. ב' בשבט, היום בו מת ינאי ממחלתו, נקבע ב'מגילת תענית' ליום־טוב שאסור בהספד, משום שהשמחה באותו יום היתה כפולה: א. שמחה לפני הקב"ה כשהרשעים מסתלקים מהעולם. ב. כשחלה ינאי ציווה לאסור שבעים חכמי ישראל (כל הסנהדרין, מלבד גיסו שמעון בן שטח) ופקד להרגם ברגע שימות, כדי שהעם יבכה עליהם ולא ישמח במותו. אבל מיד לאחר שמת ציוותה אשתו המלכה שלומית אלכסנדרה על שומר בית הסוהר לשחרר את החכמים, ורק אז בישרה על מותו.
(מגילת תענית, ע"פ פירוש האשל)