בח' בניסן תשל"ז (1977 לסה"נ) נערכו ברחבי הארץ התכנסויות ועצרות למען יהודי רוסיא הכלואים והמנועים מעליה ארצה. העצרת המרכזית התקיימה ברחבת הכותל המערבי. לרגל המאורע פרסם הרב צבי יהודה הכהן קוק כרוז בכתב ידו ובסגנונו השירי המיוחד, בו עמד על השייכות המוחלטת של כלל ישראל אל מקום המקדש, וכי התודעה הלאומית של הֶמית הלב לחזרת כל ישראל לארצם ולבנין ירושלים השלימה, מתגלה בהפניית לבות כל ישראל אל הכותל המערבי שארית בנין מקדשנו:
"לפני ולמול שארית בנין מִקדשנו (=הכותל המערבי), בהפניית כולנו כאחד בלב אחד בענין אחד, בהיותנו עתה כולנו יחד עסוקים ומופנים במציאות שייכותנו ההדדית המוחלטת כלפי מקום לבנו וחיוניותנו, הלא הננו במצב אחדותי אמתי כזה, העושה ומגלה ומכונן את ערכה וממשותה של מציאותנו זאת, כמו בתמידיותה, ובהתכַּונותה, דרך ארצנו ומקומנו, כן וביחוד עתה לענין כל ישראל, בכל מקום ומצב שהם, מיוחדים ומופנים, אל כל חלקי בית ישראל, הנתונים בצרה ובשביה, ובמעכב העליה, הֵנה – אל מקום חיוניותנו, בגִלוי תודעתנו והֶמית לבנו הפנימית אל דרישת ציון השלימה ומשוכללת, שתתגלה בכל תקפה וחֹסן יִשעה ומשגבה במהרה בימינו".