'מועצת הרבנות הראשית' בישיבתה בג' בחשון תש"ל (1969) בראשות הרב הראשי הגרא"י אונטרמן, ובנוכחות רב העיר תל־אביב הגר"ע יוסף, דנה על החפירות ליד הכותל המערבי, לאורך 85 מטר שמשער המוגרבים ועד הפינה הדרומית. התקיים דיון ממצה וקולע בהשתתפות רב הכותל הרב גץ ויועץ שר הדתות ד"ר אריה קימלמן המתמחה בנושא.
הרב הראשי אונטרמן דרש שתופיע משלחת רבנים מחברי המועצה בפני 'ועדת השרים למקומות קדושים' ותביע את דרישות הרבנות, והדגיש כי "כל הכותל המערבי הוא מקום תפילה", והציבור לא ישלים בשום אופן עם מניעת גישה לחלק ממנו, באשר "מעולם לא זזה שכינה מהכותל המערבי כולו".
בהחלטות הישיבה נרשם:
"מועצת הרבנות הראשית לישראל… קובעת כי הכותל המערבי לכל אורכו מקודש ומיוחד לתפילה, ביחידות ובהמונים, הבאים לשפוך שיח לפני הקב"ה, מאֶת בני־ישראל עם קדושו, הנוהרים למקום ההוא בכמיהה גדולה בכל הדורות… הרבנות הראשית דורשת שלא תעשינה שום חפירות בחזית הכותל, אלא כשירחיקו לפחות עשרה מטר מחזית הכותל לתוך הרחבה, ולאפשר לצבור המתפללים לשפוך לבם בתפילה ללא הפרעה".
(ע"פ 'יומן הכותל המערבי' של הרב גץ, ופרוטוקול מועצת הרבנות)