בי"ד בסיון תש"ב (30.5.1942), לאחר שביקרה בכותל המערבי, בהיותה בת שש־עשרה, כתבה מירה בן־ארי ביומנה: "צוררי ישראל ניסו להחריב את בית־המקדש לגמרי. נשאר קיר אחד, שריד שראה את העם היהודי בהתפזרו ובהתקבצותו מחדש. אבנים אלו, האם אינן דומות במקצת לגורל עמנו? את העם היהודי רדפו עמים וניסו להשמידו. תמיד שרדו עוד יהודים, בכל מקום. השרידים הללו מתקבצים עתה מכל תפוצות הגולה לבנות פה את ביתם הלאומי, את המדינה העברית".
מירה בן־ארי נולדה בברלין ב-1926, בת יחידה למשפחה ציונית. בגיל שבע (1933) עלתה עם משפחתה לארץ־ישראל. הייתה נערה ברוכת כישרון, כתבה מאמרים, שירים ויומנים, וכולם עסקו בנושא אחד: תקומת העם היהודי. מירה נפלה בגבורה במלחמת העצמאות בקיבוץ ניצנים שבנגב, בהיותה רק בת 22 שנה (עוד עליה באתר 'יזכור').