בשביעי של פסח כ"א בניסן שנת ש"מ (1580 לסה"נ) נלב"ע רבי משה ב"ר יוסף מטראני (המבי"ט), אחד מגדולי הפוסקים וההוגים מחכמי צפת בני דורו של מחבר השולחן ערוך רבי יוסף קארו. בספרו 'בית אלוהים' נמצאות מספר פנינות של התבוננות תורנית על ערכו ומשמעותו של הכותל המערבי, אשר "רומז שה' יתברך אתנו בגלות לשמור אותנו שלא נהיה נבלעים באומות".
בפרק ה של 'שער התפילה' הזכיר המבי"ט את ההלכה שמכל העולם יש להפנות את התפילה לכיוון ירושלים ובית המקדש, והבהיר כי גם בזמן שהבית חרב בעוונותינו יש לכוון אל השכינה שלא זזה מכותל־מערבי. בפרק ט עסק המבי"ט בכמה יסודות בענין כוונת התפילה, ובתוך כך הזכיר ש'ניצוץ' מהשכינה שורה בכותל מערבי כדי להשגיח ולהשקיף על האומה הישראלית ולהצילם מכל צרה, ולגילוי שכינה זה יש לכוון בתפילה. בפרק כ באר כי השכינה שלא זזה מכותל מערבי היא ניצוץ משכינה של מעלה העומדת אתנו למטה ושופעת עלינו טובה והצלחה, ולמעשה השראת השכינה בכותל־המערבי רומזת לכך שה' יתברך אִתנו בגלות לשומרנו שלא נבלע בין האומות, ושהוא מצילנו בנסים נסתרים ומכין אותנו לגאולה.
(ציטוט וסקירת דבריו בהרחבה – במסמך פנימי של הקרן: "הכותל־המערבי במשנת המבי"ט זצ"ל")