הגאון הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי, מגדולי ירושלים בדור הקודם, נלב"ע בח' בניסן תשט"ו (1955 לסה"נ). ספריו 'עיר הקודש והמקדש' מהווים כעין אנציקלופדיה מקיפה בכל עניני קדושת ירושלים והמקדש, ומצטיינים בשילוב מרתק בין ידיעות היסטוריות בחקר ירושלים והר הבית לבין הסברת דברי חז"ל והפוסקים בענינים אלו. מטבע הדברים, הרבה הרב טיקוצ'ינסקי לעסוק בחקר תולדות הכותל המערבי ובעיקר במעמדו ההלכתי. הרב טיקוצ'ינסקי מסביר בכמה מקומות כי מאז ומתמיד היה פשוט שהכותל המערבי עליו אמרו חז"ל 'שלא זזה ממנו השכינה' הוא כותל הר הבית, רק בדורות האחרונים היו מגדולי ישראל שמפני חוסר הכרת המציאות חשבו שהכוונה לכותל המקדש, אך כיום כבר התבררה טעותם. הוא מראה כי לפי כמה מחכמי המסורת הונחו יסודות הכותל המערבי על ידי דוד המלך, ומשום כך דוקא כותל זה לא חרב לעולם. אמנם הכלל הוא כי יש מדרגות ומצבים שונים בגילוי שכינה ועל פי זה יש לבאר את ענין השכינה שלא זזה מכותל מערבי, שהוא בחינת השראת שכינה לפי מצבם של ישראל. על כל פנים, מזכיר הרב טיקוצ'ינסקי, כי סגולת התפילה ליד הכותל המערבי ידועה קרוב לאלף שנים, והוא נקבע במהלך הדורות כמקום תפילה ותחינה לכל בית ישראל (ע"פ עיר הקודש והמקדש חלק ד, פרק ב סעיפים ג-ד, עמ' כ-כג; חלק ג, פרק טז סעיפים ב-ג, עמ' רד-רה, רח-רט).