בי"ט באייר תש"ח (28 במאי 1948), לאחר מצור וקרבות עזים בימי מלחמת העצמאות, נאלצו מגיני הרובע היהודי להיכנע ללגיון הירדני ובתי הרובע נהרסו.
למעלה משבועיים החזיקו מגיני הרובע מעמד, מעטים מול רבים, וכמעט ללא נשק ותחמושת, אל מול מתקפות האויב והפגזה ארטילרית כבדה.
עם צאת הבריטים מירושלים העתיקה ב-13 במאי, נותרו בה 1,700 יהודים, שעליהם הגנו רק 150 לוחמים. התחמושת ואמצעי הלחימה שעמדו לרשותם היו כמעט ובלתי אפשריים להגנה: 45 אקדחים, 47 תת-מקלעים, 17 רובים, 2 מקלעים ומרגמה.
במשך שבועיים לחמו המגנים בחירוף נפש, כאשר השטח שבו הם מחזיקים הולך ומצטמצם.
בל"ג בעומר (ח"י באייר תש"ח; 27 במאי) כבר הורגש הסוף: הלגיון הירדני כבש עמדה אחר עמדה של המגנים, ופוצץ את בתי־הכנסת אותם כבש. יום לאחר מכן, י"ט אייר (ה-28 במאי), כאשר רק 43 מהגברים הלוחמים נותרו ללא פציעה, הוחלט להיכנע. היה זה ערב שבת, כאשר הלוחמים יצאו לשבי ואילו האוכלוסייה האזרחית גלתה מבתיה ויצאה בשיירה עצובה מאוד אל ירושלים המערבית.
עם השמע הבשורה הקשה, פרסמה הרבנות הראשית לישראל הודעה:
"הרבנות הראשית לארץ־ישראל מבכה יחד עם כל היישוב את נפילת עיר הקודש והמקדש, ירושלים העתיקה, אחרי מאבק של גבורה במשך חצי שנה, ואת שריפת בתי־מקדשיה, חורבת ר' יהודה החסיד, בית הכנסת ר' יוחנן בן זכאי וכו' וספרי התורה.
נפילת ירושלים העתיקה מזעזעת את נפש האומה כולה, בארץ ובתפוצות, אולם מתוך בטחון בעזרת אלקי ציון הבוחר בירושלים, קוראת הרבנות הראשית לארץ־ישראל את היישוב כולו להתחזק ולהתעודד בתקוה ובאמונה שבקרוב יחודש הקשר הנצחי בין ישראל ועיר קדשו, ובתי־ הכנסת ובתי־המקדש אשר נחרבו יקומו מחדש, וישמעו בהם תודה וקול זמרה.
הרבנות הראשית לארץ־ישראל מביעה תנחומיה לכל המשפחות אשר שכלו את בניהם במערכת גבורה זו, ושולחת ברכת רפואה שלמה לכל הפצועים והנפגעים. ולכל בני היישוב כולו, ולירושלים הנצורה במיוחד, היא אומרת: חזקו אחים ואמצו! כי ישועת ה' קרובה לבוא, אמן אמן".
(ע"פ פייסבוק ארכיון המדינה)