בכ"ט בסיון תר"צ התקיימה הישיבה השניה של ועדת־הכותל מטעם חבר הלאומים. עורכי הדין מהצד הערבי לא הסכימו להיות המדברים הראשונים, ולכן פתחו היהודים בהצגת טענותיהם. עו"ד הרבנות הראשית ד"ר עליאש, הרצה בפני הועדה הרצאה מרשימה בת שלוש שעות, מלווה בעדויות ובמסמכים.
בנאומו ניסה עליאש בהיסוס מה, להעלות את נושא הבעלות על הכותל, והסביר, שמלבד חופש הגישה לתפילה בכותל המגיע ליהודים, ברצונו להתייחס גם לענין הבעלות. סיכום דבריו היה כי אין הוא מודה בבעלות הערבים על הכותל, אך גם איננו טוען נגדה, אלא דורש שיביאו מסמכים להוכיח את בעלותם. בישיבה שלמחרת הוסיף אליעש הבהרה לדבריו: "לא באנו לברר כאן את סכסוך הבעלות, שהלא הכותל הוא מקום קדוש ומושג של קנין אינו חל עליו… אולם אין ספק שעל הועדה לברר בידי מי ימצא הנכס הזה לעתיד".
(כותלנו, עמ' 168-169)