הסתיימה שביתת רעב של כארבעים איש מעולי רוסיה, ובתוכם ילדים, שהחלה ב'יד ושם' ומשם עברה לרחבה העליונה של הכותל לימים ששי-שבת-ראשון. השובתים הנמנים על משפחות 'אסירי ציון' מחו על כך שקרוביהם נמקים בכלא ברוסיה על 'פשעם הגדול' – אהבת ציון. במהלך השבת דאג רב הכותל הרב גץ לכל מחסורם, במסירות נפש של ממש. כאשר הודיעו ביום א' אחה"צ על סיום השביתה, העיר להם הרב גץ כי עצם היותם בכותל דורש 'סיום נאה' לשביתה. סוכם על תפילת מנחה מרכזית ואמירת תהלים.
"בשעה היעודה", כתב הרב ביומן, "ירדתי לכותל עם כל הגברים שבין השובתים, אשר הצטיידו גם בתמונות האסירים. הנשים הצטרפו בעזרת הנשים. לאחר תפילת מנחה קראנו פסוק בפסוק מזמורים מענין השעה, ולאחר מכן במילים קצרות ופשוטות (שגם דוברי רוסית יבינו) אחלתי שבקרוב יצטרפו אלינו אסירי ציון, וביחד עם כל בית ישראל נבוא הנה לתפילת הודיה ונעלה לבית מקדשנו. כולם התרגשו מאוד מעצם המעמד והתפילה".
[יומן הרב גץ, ו'-ח' בטבת].
ח' בטבת תשל"ב (26.12.71) –
