ה"מן" היה לחם ניסי שאכלו בני ישראל במסעות המדבר כאשר יצאנו ממצרים. המן ירד מן השמים – מלבד בשבתות – במשך כ-40 שנה, החל מט"ז באייר ב'תמ"ח (2448 לבריאת העולם), חודש לאחר היציאה ממצרים, ועד לט"ז בניסן ב'תפ"ח (2488). למן היו תכונות פלאיות, והיה ניתן לטעום בו את כל סוגי המזון. חז"ל מסרו שיחד עמו היו יורדים גם אבנים טובות ומרגליות.