רבי אברהם בן מרדכי אזולאי
סבו של החיד"א
ש"ל – כ"ד בחשון ת"ד
הגויים אינם יכולים לפגום בשכינה שתמיד עומדת בכותל מערבי, ופועלת שמעלת הישיבה בארץ ישראל תהא גדולה מן הישיבה בחו"ל גם בשנות החורבן
כאשר בא נבוכדנצר… והגלה את ישראל… היה כוונת ישראל בחשבם, שמתחלה היו על אדמת ארץ טהורה והשכינה שרויה עליהם, ועכשיו הם בגלות בארץ טמאה בעומקי הקליפות, וכמה וכמה נתייאשו מן הרחמים בחשבם כי הם נטבעים בבור תחתיות… עד שהנביא הוצרך לבשרם (יחזקאל א, א): "וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר", ואל ידאגו ויתייאשו ח"ו מן הרחמים לומר איה יעלה תפילותינו ואיה יתקשר הבל פה תורתנו, ונתבשרו על ידי הנביא כי "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם" (שם)… וממש פתח הקב"ה כל הרקיעים ואמר להם: דעו לכם שממש כמו שאני הייתי בארץ ישראל כן יצאתי עמכם לחוץ לארץ, ומקבל אני את תפילותיכם ומצוותיכם ומעשים טובים, וכן אני מקבל לצאת בגלות עמכם, ורקיעים עליכם ממש כאותן של ארץ ישראל, ובַטחו אז בה' והתנחמו מאבלם…
אמנם פִּרצה זו שפרצה השכינה… ממש פרץ הקדושה בהקליפות ונתלבשה בלבושים וירדה לעילם ולבבל ולכל המקומות, כמו שאמר הכתוב (עיין ישעיה מג, יד): "למענכם שולחתי בבלה"… ואם תאמר: אם כן לפירוש זה ארץ ישראל וחוץ לארץ בימי הגולה שוִין, ואין זכות עתה בארץ ישראל, ואין שם תועלת ח"ו יותר מבחו"ל? …נבאר עתה איך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.
והענין הוא כי השכינה בארץ ישראל היא בלי אמצעי כלל… ואנו ממש שוכנים באויר הטהור, אמנם בחו"ל חלילה שתרד כך השכינה… ובעוד שהשכינה מתלבשת שם בשַׂרי קליפות החיצונים להשפיע מתוכם… אף שחרב בית המקדש לא שלטו הקליפות בארץ ישראל [אלא] עד תשלום החורבן ואחר כך [תכף] נסעו. והגוים הללו היושבים בארץ ישראל מיום החורבן והלאה אינם דוחים את השכינה בחורבנה ממנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי (שמות רבה ב, ב; זוהר שמות קטז ע"א), כי מעשה הגוים וחטאתם אינם פוגמים [בשכינה], רק חלול השם הוא שישראל בגלותם אבדו לאתרייהו וקדושת השכינה עמהם, [ואנחנו עומדים בחיק האם] וכביכול היא בוכה עמנו ומנשקת את עפר משכנה, כדאיתא בזוהר איכה (זוהר חדש דף צב ע"א, עי"ש);
אף שגלו ישראל לבין האומות, וגלתה שכינה עמהם באופן שניצוצות שכינה מתלבשות בשבעים שרים וישראל נחשבים כעובדי עבודה־זרה, עיקר השכינה וההשגחה עלינו נשארה בארץ ישראל ומעולם לא זזה מכותל מערבי
מפֶּתַח היכל לִבְנַת הַסַּפִּיר (עיין שמות כד, י), שאין לו אלא פתח אחד, תתחלק ההשגחה לשבעים שרים, ע' חלקים, להם צינורות, שבהם תתלבש ההשגחה להנהיגם… כי העולם הגשמי נחלק אליהם, והשר פועל כל השנה כפי השפע הנחלק אליו, וניצוץ ההשגחה מתלבשת בו כי לא בידו טובו.
אמנם ישראל בזה אינם שוים עם שום אומה ולשון, אחר אשר נבחר אברהם לחלקו יתברך וכל זרעו הקדושים, והם מסורים תחת פתח היכל לבנת הספיר שהיא השגחה הפרטית לעולם, שכל השגחת הקדוש ברוך הוא נקשרת עם ישראל בארץ ישראל, שהיא נגדית לפתח היכל לבנת הספיר, כאומרו (מלכים-א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים", ובהיות ישראל בארץ ישראל הרי הם נקשרים עם ההשגחה הנזכרת, בלתי נחלקת לחלקים כלל, בענין שאינם תחת השר ולא שליח.
אמנם בהיות ישראל גולים בעת הזאת לבין האומות והשרים, הנה עיקר השכינה בארץ ישראל ועיקר השגחה בה, שמעולם לא זזה השכינה מכותל מערבי (זוהר שמות ה ע"ב), אמנם ניצוצות שכינה מתלבשת עם ישראל בתוך השר שישראל נתונים תחת ידו, כאומרו (יחזקאל א, א): "וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה", ממש ירדה שכינה עמהם, ונטתה פתח היכל לבנת הספיר להתלבש כל כח ההשגחה בשר כשדים, וכן למדי, ולכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, ולזה ישראל העומדים בחו"ל "עובדי עבודה זרה בטהרה הם" (עבודה זרה ח, א), שהם משפיעים לשר ההוא שהם מתפללים על הברכה, ואין ספק שלא יושפע אליה שפע אלא על ידי השר ההוא אשר הם תחת ידו.
