רבי דוד משה אברהם איש טרויש אשכנזי, אב"ד ראהטין[1]
נולד בערך בשנת ת"צ – נלב"ע ח"י בחשון תק"י
מקור: ספרי דברים עם פירוש 'תולדות אדם', דברים לג, יב, פסקה שנב
שכינת ה' יתברך התיישבה דרך קבע במקום המקדש
ולכן גם בחורבנו לעולם לא זזה מכותל מערבי
"יבואו ישראל שנקראו ידידים, בני אב שנקרא ידיד, ויבנו בית המקדש שנקרא ידיד, בחלק בנימין שנקרא ידיד, להקב"ה שנקרא ידיד! לכך נאמר (דברים לג, יב): 'ידיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו' – ואין בטח אלא יישוב, שנאמר (יחזקאל לא, כה): 'וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים'. 'חֹפֵף עָלָיו' – זה בנין ראשון, 'כָּל הַיּוֹם' – זה בנין אחרון, 'וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן' – בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא" (ספרי דברים אות שנב).
והכוונה "אין בטח אלא ישוב" – התיישבות קבע, שלעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב), אפילו בשעת חורבנה[2]. ומ"חופף עליו כל היום" אינו לראיה, דמעתיד מדבר, כדיליף לה לקמן מ"בין כתפיו שכן". ויהיה מלת "לבטח" סובב עליו יתברך.
