רבי יוסף צרפתי

רבי יוסף ב"ר חיים צרפתי מאדרינופול
נלב"ע ד' בחשון שנת ת'

גם כשחרבה הארץ לא נסתלקה קדושתה כי לעולם השכינה בכותל מערבי, ומקום קדוש אינו נפגע מעין הרע וקטרוג, ולכן עלינו לספר משבחי ציון ולהתפלל לעלות לארץ ישראל אפילו במחיר מסירות נפש

["יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ, סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ, שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן, כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת" (תהלים מח, יב-טו)]

דרך העולם, שהאנשים נזהרים ובורחים שלא יספרו ולא ידברו העולם עליהם, פן ימשול וישלוט בהם עין הרע והמקטרג, מצד הסיפור בהם. ואתם, לא תעשו כן בציון, אלא "לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן" דאין פחד לקדושה ולמקום קדוש מעין הרע והמקטרג מצד הסיפור. ואם־תאמר, הא כיון שנחרבה נסתלקה הקדושה משם? אמר כי זה אינו, "כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד", רצונו־לומר – לעולם ועד השכינה שם, כאמרם ז"ל (ע"פ שמות רבה ב, ב; זוהר שמות ה ע"ב): "לא זזה שכינה מכותל מערבי", וכדכתיב (איכה ה, יח): "עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם" ועם־כל־זה אף־על־פי ששמם "אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב" (שם, יט).

וכיון שהוא מקום קדוש יש לנו להתפלל כי "הוא יְנַהֲגֵנוּ" וינהיגנו שם, אף־על־פי שנדע שנמות בהליכתנו שם, כי יותר טוב המיתה בארץ־ישראל מהחיים בחוץ־לארץ… כי הדירה בארץ־ישראל מעלתה גדולה… כיון שכל כך גדולה קדושתה הוא ינהגנו שם ויוליכנו שם אף־על־פי שנמות;

גם בגלות המר הזה כביכול עומד הקב"ה אחר כותלנו, שלא זזה שכינתו משם, ויכולה הגאולה להיות במהירות תיכף ומיד אם תתעורר כנסת ישראל לחזור לחיי תורה ומצוות

אמרה כנסת ישראל, יהי רצון שיהיה בגלות המר הזה כמו שהיה בגלות מצרים… יהי רצון שיהיה דומה עכשיו לאותה גלות שימהר הקץ (ע"פ שיר השירים ב, ט-יא), ויהיה דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי הממהר או לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, אף בזמן הזה שהוא עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, שלא זזה השכינה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב), והוא מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת, שהם המזלות שבחוץ־לארץ, שהם כחלון, ומֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים ואינו בהארת פנים.

השיבה השכינה, כי זה תלוי בהתעוררות התחתונים, וקוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ, וזה תלוי כשתקום ותתעורר תחילה בתורה ובמצוות, ואז תיכף ומיד הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר, שהוא הגלות, והַגֶּשֶׁם חָלַף, שהם הצרות, כשתקום ותתעורר תחילה בתורה ובמצוות, שהתעוררות העליונים תלוי בהתעוררות התחתונים וכו';

העיקר בחיי האדם הוא הדבקות בה',
לכן הראוי להתברך מציון, כלומר מברכת הדבקות שיש לשכינה שלא זזה מעולם מכותל מערבי עם ציון

אין עיקר האדם הממון והבית ושאר טובות מדומות לשיבורך בהם, רק הדבקות האלהי הוא העיקר. והברכה שנברך אותו היא (תהלים קכח, ה): "יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן", דהיינו הדבקות של השכינה, כי מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי (זוהר שמות ה ע"ב) והיתה [תמיד] דבוקה שם, אם־כן מברכת הדבקות שיש לשכינה עם ציון, מאותה ברכה יברך אותך ה', באופן שתראה "טוּב יְרוּשָׁלָיִם", שהוא הדבקות, "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", וגם באושר התורה יתמיד בך השלמות התוריי, כי תראה "בָנִים לְבָנֶיךָ" שיעשו "שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל", דתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם (ברכות סד, א);

אף שחטאו ישראל ועוונותיהם גרמו לשכינה להסתלק, עדיין היא בתוכם ולא זזה מכותל מערבי,
כמו שאף אם יהודי חטא עדיין שם ישראל עליו

["וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם" (ויקרא כו, יא-יב)]

קשה, [א] כיון שאמר 'ונתתי משכני בתוככם' מה חזר לומר 'והתהלכתי'? [ב] מאי 'והתהלכתי' פעוּל? אבל נראה שבא להודיע מה דאמרו חז"ל (זוהר שמות ה ע"ב): 'מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבית', לזה אמר: אם יקרה שתהיו אשמים וחטאים באופן שאהיה פעוּל מהעוונות, שיהיו סיבה ש'התהלכתי' ויֵלך שכינתי, עם־כל־זה עדיין היא 'בתוככם', אף־על־פי שנראה שהלכה.

וזה מדה כנגד מדה כמו שאף־על־פי שחטא עדיין ישראל הוא, ככה 'והייתי לכם לאלהים' כמו 'ואתם תהיו לי' עדיין 'לעם' אף־על־פי שחטאתם, באופן שכשהאנשים צדיקים[2] הם עושין שיהיה דירת הקב"ה דירת קבע בזה העולם התחתון.