מאמר חז"ל שהשכינה שלא זזה מכותל מערבי רומז לכך שה' שוכן לנצח בתוכנו גם כשאנו בשיא השפל
"אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ, בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן, הַר אֱלֹהִים הַר בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר בָּשָׁן, לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף ה' יִשְׁכֹּן לָנֶצַח" (תהלים סח, יד-יז)… וגם 'אם תשכבון בין שפתים', אתם הנקראים 'כנפי יונה' עם כל זה תהיו ככנפי יונה 'נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ', וזה יהיה באותו הזמן שהשם־יתברך יפרש ויפרסם בה מלכים רבים, ולא כאשר הם מסותרים, ואז 'תשלג' היונה הזאת 'בצלמון', רצונו לומר – תתלבן כשלג גם אם היתה כצַלְמָוֶת ולא סדרום (ע"פ איוב י, כב).
ואין להפלא אם אויבכם יהיו ברוּם המעלות ואתם בשפל, כי גם ה' בחר בהר סיני לשבתו גם כי היה היותר נמוך שבהרים, ואם כן 'אף ה' ישכון לנצח' בתוככם. והוא מה שאמרו זכרונם־לברכה (שמות רבה ב, ב) כי שכינה לא זזה מכותל מערבי.
