רבי שמואל גרונם*
עוזרו של רבי משה בן רמ"מ מוויטבסק
נכתב בתקמ"ט-תקנ"ג
מתוך: אגרת מער"ח תמוז תקמ"ט, ב'אגרות חסידים מארץ ישראל' אגרת נא, עמ' 199-201; אגרת משנת תקנ"ג, בספר 'היישוב החסידי בטבריה', הוצ' מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"ח, עמ' 143
נפלאתי ממראה הבנין והאבנים הגדולות של כותל המערבי, וישבנו שם בנחת והזכרנו בתפילתנו כל מה שהיה ביכלתנו ובזכרוננו וכחנו, ממש לא זזה השכינה משם
ביום ב' כ"ב אייר [תקמ"ט] הגענו לעיר־הקודש… וקודם מנחה הלכתי בעצמי אל כותל מערבי, אבל לא יכלתי לדבר שם אפילו דיבור אחד ממש, שנפלאתי על המראה מהבנין והאבנים הגדולים כעת בחורבנו, ולא נתעכבתי שם וחזרתי לביתי אצל מורנו הרב משה (בן רבי מנחם מנדל מוויטבסק) כי הוכרחתי להיות עמו בכדי לשרת אותו לפי־כבודו, וביום ג' ויום ד' לא היה באפשרי לילך לשום מקום מחמת שבאו כל הגדולים של העיר והגבירים פנו משם ועשו לו כבוד גדול.
וביום ה' הלכנו אני ורבי משה ועוד אשכנזי אחד חסיד ומפורסם צדיק אמיתי מורנו־ורבנו אשר הענזול מפינשווע, כי אם אנחנו שלשה, כי לא רצינו שילכו עִמנו אנשים אחרים, וישבנו שם [ליד הכותל המערבי] קרוב לב' שעות, השי"ת יודע וָעד שכל מה שהיה ביכלתנו ובזכרינו וכחנו להזכירם, ובפרט ר' משה אשר הוא דיבר טובתם בכל לבו ונפשו, העלינו זכרונם לטובה ועשינו להם מי שברך, גם לזה האיש מיודענו בקשנו שיתפלל גם הוא בעדם ובעד בני ביתם בכלל ובפרט מה שהיה באפשר לפרש מכל עניניהם הכל כאשר לכול. וישבנו שם בנחת גדול ואין מוצא פה ומצפצף[1], ולא יכולנו לישב שם עוד [מפני] שנתיגענו מאוד, וחזרנו לביתנו לשלום…
הלכנו על הר הזיתים… והנה הגם שקודם לזה היינו רואים הר־הבית מכמה בתים גבוהים שיכולין לראות, ובכוונה הלכנו לכמה בתים בכדי לראות משם הר־הבית, אך כמו שרואים מהר הזיתים אינם רואים משום מקום כל אורך וכל רוחב הר־הבית, ולדעתי בלי ספק כהיום גם־כן ת"ק אמה על ת"ק אמה (מדות פרק ב משנה א).
ואין בכל הר־הבית שום בנין, כי־אם אילנות לצד דרום, ובסוף הר־הבית בנין 'מדרש שלמה' בנין מפואר עד למאוד, ובאמצע הר־הבית לצד מערב בנין על מקום קודש־קדשים בנין מפואר…. והיינו בשבת־קודש ושבועות בירושלים, וביום ב' אסרו־חג שלנו הייתי עוד הפעם אצל כותל מערבי קרוב לב' שעות… ובכל מקום אשר התפללתי, אוף טייטש ממש: ריבונו של עולם גיב יענם מענשין קינדער אדר גיב יענם מענשין פרנסה (=בפירוש ממש: ריבונו של עולם תן לזה בנים ולזה פרנסה) ושאר־דברים מה שהיה לי לבקש בזכות המקדש ומקומות המקודשים, ובפרט אצל כותל המערבי אשר ממש לא זזה השכינה משם (שמות רבה ב, ב);
והנני הנני אי"ה לכולם על משמרתי משמרת הכהן אעמוד, כדרכי מאז ומקדם, וכעת ותמיד, אי"ה להעלות זכרונם הטוב לטוב להם כל ימיהם וימי חייהם ובניהם ובנותיהם זרעם וזרע זרעם אי"ה, כשאזכה לעלות לעיר־הקדושה ירושלים תובב"א אחר פסח הבא־עלינו־לטובה אי"ה כרצוני וחפצי כנ"ל זכור אזכרם כלל ופרט בכל מקומת הקדשים ובפרט אצל כותל מערבי וציון קבורים מלכי בית דוד משיחינו שיבא במהרה בימינו אמן.
