ביום חמישי, כ"ב בכסלו תשמ"ט (1.12.88), כתב רב הכותל הרב גץ ביומנו:
"לפנות בוקר קבלתי הודעה אנונימית מיהודי שהציג עצמו כדורש את טובתי, והוא מודיע לי שבבוקר השכם, בשעה 7:30 בערך תבאנה קבוצת נשים 'פמיניסטיות' עטורות בטלית ותפילין ובידן ספר תורה 'להתפלל' בכותל, ומטרתן היא להרוס את המחיצה המפרידה בין עזרת נשים לזו של הגברים. שקלתי שיש להתייחס באמון להודעה זו, והתקשרתי עם פקוד המשטרה ולמוקד, ומסרתי להם את תוכן ההודעה, וגם דרשתי במפגיע כוח משטרתי בליווי קצין… ביני לביני הודעתי לרבנים הראשיים על העומד להתרחש והם חזקו את ידי…
כמתוכנן, הנשים הגיעו ובידן ספר תורה, ואחדות מהן חבשו כיפה והתעטפו בטלית, הן פתחו בקריאת שמע בנוסח 'אמריקאי' וכן קטעי תפילה שונים. מהצד השני באה אשה וצועקת שאסור הדבר, והגבתי 'שאין כל אסור שאשה תשא ספר תורה, אם כי זה לא מקובל במסורת הדורות'… האווירה היתה יותר מבודחת מאשר מחושמלת. כעבור עשר דקות שקלתי שיש לתת סוף לדבר".
ימים ספורים לאחר מכן הוסיף הרב גץ וכתב: "פניתי בשיחה אישית לרבנים הראשיים שליט"א ובקשתים לדון בהטלת איסור על הופעת נשים – או צבור אחר – שהתנהגותם נוגדת את ההלכה או את המקובל במורשת הדורות… ואני דוקא לוחץ לקבל הוראות בכתב, למרות ש'הם סומכים עלי בכל מכל כל'."