י"ב תשרי תרפ"ט (1928) – התקיימה ישיבת מחאה של הועד־הלאומי, בעקבות תקרית המחיצה בכותל ביום כפור האחרון. השתתפו: הרב הראשי קוק, מנחם אוסישקין, ביאליק, ומספר מנהיגים ועסקני ציבור של מוסדות היישוב. הרב קוק נשא דברים בשם הרבנות־הראשית ואמר בפתח דבריו: "בצער עמוק הנני להודיע לכם שהמאורע אשר פצע את לב כולנו, את לב כל יהודי ארץ־ישראל ואת כל לב יהודי אשר הגיעה השמועה המדאיבה אליו… ממה שקרה לנו במקום נקודת קדשנו היום הקדוש העבר, מאורע מחפיר זה לא נודע לי ולא לעמיתי הרב הנשיא רבי יעקב מאיר עד אחרי יום הכפורים. אלמלי נודע לנו הדבר בזמנו הנכון חושב אני שהיינו נפתעים ממנו כמו מי שעקצו עקרב… היינו בודאי מפסיקים באמצע הסדר של עבודת היום הקדוש ומזדרזים לעשות מה שבכחנו, להגן ולהציל מהעלבון הגדול הזה אשר פלח כל־כך את כל חדרי נפשנו".
בסיום הישיבה נתקבלה החלטה לארגן למחרת פעולת מחאה בכל רחבי הארץ, שעיקרה שבתון כללי ממלאכה אך הימנעות מהפגנות רחוב. וכן לשגר מברק מחאה לחבר־הלאומים, בחתימת הרבנים הראשיים לישראל וראשי הועד־הלאומי. כמו כן הוחלט להקים ועדים שיטפלו כלפי חוץ וכלפי פנים בשאלת הכותל, וידאגו לשמירת סדרי התפילה במקום.
(ע"פ 'כותלנו', עמ' 36-40)
