ר' מרדכי [ליטש] מרויסטיץ יצא למסע לארץ ישראל בי"ח במר־חשון שנת ה'שע"ה (1615), והגיע ירושלימה ב-ז' בטבת, שם הרבה לבקר ולהתפלל ליד הכותל המערבי. כל ימיו חקר ודרש על ערכה ומצבה של הארץ, עד שזכה להגיע בגופו למחוז חפצו. במכתב לקרוביו בחו"ל רשם את אשר ראו עיניו:
"עיר מלוכה עם חומה נאה מסביב, עם שיניים, והחומות הרבה יותר גבוהות ויותר יפות מאשר בארצנו… והעיר מונחה ישר, ו'בית המקדש' בתוך החומה (כלומר: מקום המקדש – הר הבית. הערת יב"צ). אומרים [העולם], שבית המקדש עומד למעלה מן העיר – שקר. העיר עומדת למעלה מבית המקדש [ללא ספק]… והנה הלכתי לכותל המערבי, וחבקתיה ונשקתיה, והתפללתי והורדתי דמעות… החומה מבדילה בינינו ובין בנין המקדש… והכותל הוא כמה "קלאפתר" (מידת אורך כ-2 מטר) אורכו, וזמן ניכר הלכתי לאורכו… דעו לכם, כי בכל יום שבת אחר בית הכנסת הולכים לכותל המערבי ועושים 'מי שברך' לכל ישראל, ובפרט לקהילות הקודש שבחוץ לארץ, ואומרים מ'שִׁיר הַמַּעֲלוֹת [לְדָוִד] שָׂמַחְתִּי [בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ]' (תהלים קכב)… וכשאנו הולכים בימי השבת לכותל המערבי, עומדים אנו על הר אחד (עושים "תצפית"), וכאן רואים שהמקדש מונח בעמק, וירושלים מכוסה בעפר… חפרו ומצאו חנויות נאות, וכל מה שמעמיקים יותר מוצאים יותר… ובעמק הר הזיתים נמצא בית החיים שלנו, סמוך לבית המקדש… כתבתי זאת בנחיצה רבה, ליל ד', חמשה עשר בשבט, שוכ"ן ירושלם לפ"ק, הקטן מרדכי בן הקדוש ר' ישעיה ליטש זצ"ל הי"ד".
(מתוך: 'מכתב מארץ ישראל', ממסע שהחל בי"ח בחשון שע"ה. תרגם י' בן־צבי. נדפס ב'איש התורה והמעשה', ספר יובל להר"מ המאירי, עמ' פח-צד)
