י"ג סיון תר"פ (1920) – בעקבות הסכמת המושל הבריטי סֵר לואיס בולס לתת למופתי הערבי אפשרות לבצע תיקונים בכותל־המערבי ללא הסכמת הנציגות הדתית של העם היהודי, פנה הרב הראשי לירושלים הראי"ה קוק למושל במכתב הסברה, אודות יחס העם היהודי להר הבית ומהו הכותל המערבי עבורנו: "כל ישראל מאמינים באמונה שלמה, שמקום המקדש והר הבית כולו הוא המקום הקדוש הנצחי של ישראל, וגם אם יארכו ימים וזמנים, והמקום יהיה תחת יד זולתנו, סוף כל סוף יבוא לידינו… הכותל המערבי נשאר לנו לפליטה, לאות ולמופת על גאולתנו, ועל הבטחון של שובנו אל המעמד הקדוש שהיינו עליו בימים מקדם, בעת אשר אור ד' וקדושת הנבואה, ורוח הקודש האיר על עמנו, והננו מרגישים במקום הזה רגש קדוש ומרומם מאוד" (כותלנו, עמ' 219-223).
