המקורות: שדה הארץ (שאלוניקי תקמ"ד), חלק א, פרשת ויחי דרוש א, דף צו, ב; 'דגלי אהבה' חלק ג (הוצאת אהבת שלום, ירושלים תשס"ג), שער ציור העולמות פרק א, עמ' תרד
גם אחרי שחרבה ציון לא זז הקב"ה מלחבבה ושכינה לא זזה מכותל מערבי, וזו ראיה לנצחיות מלכות בית דוד שאף אם עתה היא בשִׁפלות עוד תצמח שם קרנה לעד"כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" (תהלים קלב, יג) – כפל הענין הוא כפשוטו, "כי בחר ה' – בציון", ואמרו "איוה למושב לו" על דוד וזרעו, לרמוז דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד ולא שאר מלכי ישראל… כי אף כי זרע דוד היו שפלים מרחבעם ואילך, מכל מקום: "אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ" (שם, יב). והראיה על זה תראה ממה שאירע לציון, כי בחר ה' בציון כו' ואף כי עתה חריבה מכל מקום לא זז מחבבה
[2], ואומר בעדה (שם, יד): "זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ", ושכינה לא זזה מכותל מערבי לעולם (זוהר שמות ה ע"ב; ועוד), ו"צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ כו' וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע כו'" (תהלים שם, טו-טז), וכל זה לשון עתיד – מזה תבינו כי כן יהיה גם כן לזרע דוד, כי אף כי עתה הם שפלים, מכל מקום "שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי" (שם, יז);
בעוונותינו באו גויים וטמאו המקדש וחיללו שכינת כבודו, אך אהבת ה' לירושלים לא פסקה, ולכן לא זזה שכינה מכותל המערבי וקדושת המקדש נשארת לעולם ועדבעוונותינו עתה נאמר (תהלים עט, א): "בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ", ובאו בה גוים וְחִלְּלוּהָ[3], ומכל־מקום לא זז מחבבה – ולא זזה שכינה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב) – וקדושת מקדש היא לעולם ועד, כי קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד־לבוא, כמו־שכתבו הפוסקים (רמב"ם בית הבחירה ו, יד; תוס' זבחים קז, ב ד"ה ואחד), כמו־שכתבתי בספרי 'שדה הארץ' על פסוק תהלים (פז, ב): "אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב"… וזהו־שאמר (שם, ג): "נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ עִיר הָאֱלֹקים סֶלָה", ולא בטלה קדושתה.
