ר' שמואל גרונום, עוזרו של רבי משה בן רמ"מ מוויטבסק, הגיע לראשונה לכותל המערבי בערב ראש־חודש תמוז תקמ"ט (1789), כאשר ליווה את רבו במסעו לארץ הקודש. לאחר ג' ימים הגיע שוב למקום יחד עם רבו. על תחושותיהם ותפילותיהם המיוחדות רשם במכתב לבני משפחתו בחו"ל:
"קודם מנחה הלכתי בעצמי אל כותל מערבי, אבל לא יכלתי לדבר שם אפילו דיבור אחד ממש, שנפלאתי על המראה מהבנין והאבנים הגדולים כעת בחורבנו, ולא נתעכבתי שם וחזרתי לביתי אצל מורנו הרב משה, כי הוכרחתי להיות עמו בכדי לשרת אותו לפי כבודו… וביום ה' הלכנו אני ורבי משה ועוד אשכנזי אחד חסיד ומפורסם צדיק אמיתי, מורנו ורבנו הרב אשר הענזול מפינשווע, רק אנחנו שלשה, כי לא רצינו שילכו עימנו אנשים אחרים, וישבנו שם [בכותל המערבי] קרוב לב' שעות, השי"ת יודע וַעד שכל מה שהיה ביכלתנו ובזכרינו וכחנו להזכירם… העלינו זכרונם לטובה ועשינו להם מי שברך… בעדם ובעד בני ביתם בכלל ובפרט מה שהיה באפשר לפרש מכל עניניהם הכל כאשר לכול. וישבנו שם בנחת גדול ואין מוצא פה ומצפצף, ולא יכולנו לישב שם עוד [מפני] שנתייגענו מאוד, וחזרנו לביתנו לשלום…
ובכל מקום אשר התפללתי בפירוש ממש: 'ריבונו של עולם תן לזה בנים ולזה פרנסה', ושאר דברים מה שהיה לי לבקש בזכות המקדש ומקומות המקודשים, ובפרט אצל כותל המערבי אשר ממש לא זזה השכינה משם". (ע"פ א' יערי, אגרות חסידים מארץ ישראל, נא, עמ' 199-201)
