ביום ד' באדר־ב תרט"ז (11.3.1856) עזב מייסד בית־ספר למל ד"ר אברהם אלעזר פרנקל (Dr. Ludwig August Frankl) את עירו וינה ועלה לשליחות לירושלים. בפתח ספרו "ירושלימה" מופיע תאורו המזעזע על פרידה מאשת־נעוריו בצאתו לארץ הקדושה: "יום אבל וקודר היה לי היום בו עזבתי את ביתי ונטשתי את נחלתי, בראותי לימיני אשת נעורי היקרה, טובת שכל וטעם, אשר התגברה על כאבה האנוש לשלחני… חרבו השלופה של מלאך המוות כבר רחפה על ראשה (בהיותה חולה מאוד), ולא האמנתי כי אשוב לראותה בחיים רק עוד פעם אחת, ומיד אחר־כך תצא נשמתה אל על. באומץ רוח מפליא התגברה על מחלתה האנושה, אם כי לבה בכה בה לראותני נוסע למרחקי תבל, צפוי להמון סכנות והרפתקאות־דרכים, בים וביבשה. ואולם, ביקר רוחה העדין העריכה את חשיבות מפעלי, אשר בו עצה ותושיה לרבים, אותו העמסתי על שכמי, והיא הבינה כי אין להתמהמה מאוד, וכי יש עלי להחיש את פעמי (=צעדי), על מנת להביא ישע ומזור לאחַי בני עמי, יושבי ארץ הקדושה, כל עוד יש לאל ידי".
