ביום שישי י' באב תרפ"ט (16.8.1929), הודיעה הממשלה כי נתנה רשיון לערבים להפגין ברחבת הכותל־המערבי. במשך היום ניסו הערבים להפגין בכותל מספר פעמים, ובסיום התפילה בהר־הבית במסגד עומר, לאחר ששמעו שם נאומי הסתה, יצאו כאלפיים ערבים מהמתפללים והתפרצו לרחבת־הכותל. מזוינים בנשק חם ובאלות, הבריחו הפורעים במכות ובצעקות את המתפללים היהודים, השחיתו תשמישי־קדושה והעלו באש ספרי־קודש וחפצים נוספים. כשהסתיימה המהומה הופיעו שוטרים בריטים וסגרו את המבואות לרחבת הכותל.
לפנות ערב ניסו שוב כְּמאה ערבים מוסתים להתפרץ לרחבת הכותל, אך קצין משטרה הדפם וסגר הפתח. בערב נערכה תהלוכת לפידים גדולה בסמטאות העיר עד למסגד בהר־הבית, שם קראו הערבים קריאות גנאי נגד הציונים ומנהיגם חיים וייצמן.
(ע"פ 'כותלנו', עמ' 70-71)
