במגילת תענית מצויין ט"ו באב כ"זמן עצי הכהנים" שאין להספיד בו. ביום זה בכל שנה ושנה סיימו את כריתת העצים לבית המקדש עבור אש התמיד שדלקה על המזבח. סיום איסוף העצים היה מלווה בשמחה גדולה על הזכות של השלמת המצווה, ועל כך שמכאן והלאה ניתן להקדיש יותר זמן ללימוד תורה (ע"פ תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכא, ב; ורשב"ם ורבנו גרשום, שם). בתלמוד בבלי סוף מסכת תענית מובאים דברי רב מנשיא: "וקרו ליה יום תבר מגל", כלומר – יום שבירת הקרדום, ביטוי המציין את חגיגת הפסקת כריתת העצים למערכה (ע"פ ספר הערוך, רש"י ועוד).
חג קרבן העצים בזמן מלחמות היהודים ערב החורבן
בט"ו באב ג'תתכ"ו (67 לסה"נ), יום הבאת העצים עבור האש על המזבח, התגברו המורדים על חיל אגריפס ודחפו אותו אל ארמון המלך ושרפו את בתי אצילי ירושלים (מלחמות ב, יז, ו): "והיום השמיני היה חג קרבן העצים, אשר בו נהג כל העם להביא עצים אל המזבח, לבל יחסר טרף לאש התמיד ולא תכבה כל הימים. והמורדים לא נתנו לאנשי ריבם לקחת חלק בעבודת אלהים. יחד עם בני העם החלשים נמשכו אל הר הבית רבים מן הסיקריים – בשם הזה נקראו השודדים הנושאים חרבות קצרות תחת כנפי בגדיהם, ואותם ספחו המורדים אליהם והחליפו כח להשתער על שונאיהם. ואנשי צבא המלך נגפו לפניהם, כי נפלו מהם במספרם ובעז רוחם, ונלחצו לעזוב את העיר העליונה. והמורדים הבקיעו אותה ושרפו באש את בית חנניה הכהן הגדול ואת ארמונות אגריפס וברניקי, ואחרי כן יצאו לשלח אש גם בבית גנזי הכתבים (הארכיונות), כי בקשו להשחית את שטרי החובות לכל הלוים ולהשבית את גבית הכספים, ואמרו למשוך אחריהם את לבות האנשים הרבים השקועים בחובות ולקרא חפש לעניים, למען יתקוממו על העשירים…".
עלו המורדים על מבצר אנטוניה
בט"ו באב ג'תתכ"ו (67 לסה"נ) עלו המורדים היהודיים על מצודת אנטוניה, ו"שני ימים צרו על הבירה וביום השלישי תפשו את האנשים והמיתום לפי חרב ואת המצודה שלחו באש" (מלחמות ב, יז, ז).
הנחת אבן פינה לאוניברסיטה העברית הראשונה
בט"ו באב ה'תרע"ח (1918) הונחה אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בירושלים על הר הצופים.
חנוכת בית הכנסת הגדול בירושלים
בט"ו באב ה'תשמ"ב (1982) נחנך בית הכנסת הגדול בירושלים, ברחוב קינג ג'ורג במרכז העיר החדשה.
