היה זה באחד מימי הקיץ (כנראה ט"ו באייר תשכ"ט). המתפללים הרגילים להתפלל עם הנץ החמה ליד הכותל המערבי הופתעו לראות את הרב הראשי הראשל"צ רבי יצחק נסים מגיע לרחבה בלווית שר־המשפטים, יעקב שמשון שפירא, והשר בלי תיק מנחם בגין. הרבה גבות הורמו בתמיהה לנוכח השלישיה המשונה הזו. בירור קצר העלה, כי הרב נסים פנה אל שני השרים בבקשה להצטרף אליו לאמירת עשרה פרקי תהלים ליד הכותל, והם – משתוממים – הסכימו. משנתנו את הסכמתם, לא יכלו גם לערער על השעה: 6:30 בבוקר… אך בכך לא תמה השתוממותם. כשהגיעו לכותל עם שחר, לא עמד הרב נסים להתפלל ברחבה הרגילה כפי שסברו, אלא הובילם לתִלי החרבות והגרוטאות שנערמו בשטח מדרום לשער המוגרבים. דוקא שם, בלב הזוהמה, פתח הרב ספר תהלים והחל לקרוא.
השר מנחם בגין חש שלא בנוח, וביקש להצטרף אל המתפללים ברחבת הכותל המסודרת. אך הרב נסים לא נע ממקומו. עודם תוהים על המציאות המוזרה, פרץ לרגלי שני השרים זרם של מי־שופכין מתוך צינור ביוב שהיה צמוד לקיר הכותל. כאן פסק הרב נסים מאמירת התהלים, הצביע על מי־השופכין, ולא יסף.
שני השרים, חברי 'ועדת השרים לענין השמירה על המקומות הקדושים', לא היו זקוקים להסברים נוספים. למחרת תוקן המעוּוַת.
(ע"פ שאול מייזליש ובן הרב פרופ' מאיר בניהו, 'מן ההר אל העם', עמ' 222. ומכתב סמנכ"ל משרד החוץ מ-7.5.69, אר"ה תיק: ירושלים חצ-2/ 4293).
