י"ב אב תרפ"ט (18.8.1929) – מכתב מחאה נשלח לממלא־מקום הנציב, מטעם ראשי היישוב היהודי בירושלים: "הועד־הלאומי של כנסת ישראל בארץ־ישראל, הרבנות־הראשית לארץ־ישראל ומרכז אגודת־ישראל בארץ־ישראל, מביעים בזה לממשלת ארץ־ישראל את מחאתם הנמרצת על מעשי הנבלה אשר קרו ביום הששי על יד הכותל המערבי, בניגוד לחובתה המפורשת של הממשלה לשמור על קדושת המקום שלא תחוּלל ועל תפילת היהודים במקום ההוא שלא תופרע… אנו דורשים בכל תוקף מאת ממשלת ארץ־ישראל לאחוז מיד באמצעים כדי לענוש את המתנפלים, להפסיק את התעמולה ולהקים את הבטחון בירושלים ובכל הארץ". כמו כן נפגשו הרב הראשי קוק ונציגים ממוסדות היישוב, עם גורמים בכירים בממשלת המנדט, ומחו על המצב. הממשלה הציעה לעזור בתמורה לפרסום 'גילוי דעת' בגנות קבוצה מהנוער היהודי, שערכה צעדה בתשעה באב אל הכותל, באופן שמטיל עליהם את האחריות למהומות שעשו הערבים. כששמע זאת הרב קוק התנגד בכל עוז נגד הרעיון ועיכב כל גילוי דעת מעין זה.
(ע"פ 'כותלנו' עמ' 71-72)
