בששה הימים שלאחר שבועות מקריבים במקדש "שלמי חגיגה" שלא הוקרבו בחג עצמו, כאשר חל בשבת. קורבנות "עולת ראייה" של חג השבועות שאי אפשר להקריבם ביום החג עצמו מפני שהוא יום טוב, היו מוקרבים לכתחילה למחרת החג, ולכן נקרא יום זה במקדש "יום טַבּוֹחַ", שהיה מרובה בקרבנות במיוחד. בשל השמחה היתרה נחשב לקצת יום טוב, ולכן אין אומרים תחנון ואין מספידים ביום זה.
