ז' חשון תרפ"ט (1928) – התקיימה בירושלים ישיבה של הועד־הלאומי, בנוכחות הרב הראשי קוק וחברי ההנהלה הציונית, והועלו מגוון רעיונות לפעולה נוכח המצב המבהיל בנוגע לזכויות היהודים בכותל המערבי. כאשר אחד הנוכחים הציע להניח את העיסוק בנושא הכותל ולהתמקד בעניני חוץ ודיפלומטיה, קם הרב קוק והעיר: "העלבון הגדול שנגרם לנו על־יד הכותל כבר גרר אחריו עלבונות חדשים, ומטרת פעולתנו עכשיו צריכה להיות לשים קץ למצב העלוב שאנו נתונים בו בשאלה זו. אולם לפני שבאים לטפל בענין צריך להיות ברור לנו מה אנו רוצים ולמה אנו שואפים. האסיפה תעמוד בעיקר על תוכנית דרישותינו בשאלת הכותל, ועל האמצעים שיש לאחוז בהם בקשר עם המצב, תיקוותי היא שהאסיפה תמצא את הדרך הנכונה".
(ע"פ דו"ח ישיבת הועד־הלאומי, עתון 'הארץ' ט' בחשון תרפ"ט; כותלנו, עמ' 46).
